Yesterday we hosted Sarit Ben Shimol on our site in Tel-Aviv. She shared with us her fascinating life story, made us laugh, cry and most of all — made us THINK. After her talk, one of our team members said that a good lecture is one that you keep thinking about even after it's over. I totally agree. Thank you, Sarit, for being such an inspiring woman and the best mom for Dean.
חייתי את החיים הכי רגילים שאפשר — נשואה לאותו גבר עשרות שנים, ארבעה ילדים, היום כבר גם נכדות. ואז, ערב אחד, הילד שלי — בת 16 וחצי באותה תקופה — אמר לי משפט אחד: 'אמא, אני מרגישה בן בגוף של בת'.
אף אחד לא מכין אותך לרגע כזה. אין בית ספר להורות שמלמד מה עושים. עמדתי מול בחירה: להגיד 'אין דבר כזה, לא יכול להיות', או להגיד 'אוקיי, קורה פה משהו — ואני צריכה להבין איך אני מובילה אותו למקום הנכון'. בחרתי בשני.
אני ובעלי עברנו תהליך מטלטל. זה לא קרה ביום אחד — אבל אחרי כמה חודשים כבר ישבנו ודיברנו על זה באהבה. ואז קלטתי: הרבה הורים שפגשתי נשארו מפורקים שנים.
גיליתי כמה המעבר הזה קשה — לא רק בבית. במציאת עבודה, מול מערכות שלא יודעות להכיל מישהו שונה, מול אפליה שלפעמים באה אפילו בלי כוונה רעה.
ומהר מאוד הבנתי שזה לא נגמר במגדר. אותו דבר קורה לנשים, לחברה הערבית, למתמודדי נפש, לאנשים עם מוגבלות — לכל מי שהוא 'השונה' בחדר.
כבר יותר מ-35 שנה אני בתוך ארגונים — יודעת איך הם עובדים, מה קורה בצוותים, מה מנהלים צריכים. חיברתי את זה לסיפור שלי. ויצאתי, בלי לדעת בדיוק לאן, לעשות עם זה משהו.